מורה לתופים
  צרו קשר מורה לתופים
יעל כהן  |  שיעורי תופים  |  כתבות ומאמרים  |  וידאו  |  הרכבים  |  לימודים  |  המכשפות  |  ספר התופים  |  תמונות  |  קישורים  |  english  |  הוסף למועדפים  |  כניסה לתלמידים
image carousel
בואו ללמוד תופים
לתופף זו קודם כל חוויה. התנועה, הקצב, המוסיקה... כל אלו ועוד מספקים את החוויה ואת הרגשת הסיפוק שהנגינה בתופים נותנת.

שלחו לי משוב ואחזור אליכם עם כל הפרטים
שם
טלפון
אימייל
דף הבית > שיעורי תופים > איך בעצם התחלתי ללמוד לתופף
 

איך בעצם התחלתי ללמוד לתופף

אני רוצה להיות מתופפת בלהקת קצב מקצועית כשאהיה גדולה"... אלו מילים שנאמרו מפי במסגרת תוכנית טלוויזיה ראשונה בה השתתפתי בגיל 13 הנקראת "עפיפונים". עשר דקות שלמות, על ילדה, מתופפת, דאז מצרך נדיר, ילדה כחולת עיניים מראשון לציון שמגיל מאד צעיר, שלוש לערך, כבר החזיקה זוג מקלות בידיה ואמרה : "אני רוצה לתופף!".

  _thumbnail03_new.gif
 
ילדה שנעמדה מול הטלוויזיה וצפתה במורה הראשון שלה, אהרלה קמינסקי, הצביעה עליו ואמרה : "גם אני רוצה" . ומאותו הרגע אי אפשר היה להסיט אותה מדרך הסירים.
ילדה קטנה, שתמיד היתה בערך בגודל סיר, בנתה במו ידיה ודמיונה מערכת תופים-סירים.

כל חדר הילדים שלה היה ברובו מערכת אחת גדולה הבנויה מהמון סירים של אימא ומחבתות מהמטבח.
בגיל 3 , בתור מתנה לרגל העלייה בשנה, ביקשה הילדה מערכת תופים במתנה. בתחילה כולם הסתכלו על הבקשה המוזרה בתדהמה וניסו לשכנע בכל מיני גירויים
וצורות לרדת מהרעיון. אך הילדה העקשנית, שכבר אז ניכרה בה תכונה שוורית זו, לא ויתרה, המשיכה לנדנד ודבקה במטרה. אחרי שההורים ראו שאין מנוס, הלכו עם סבא וסבתא לחנות הצעצועים ושם קנו את מערכת התופים הראשונה שלי - מערכת תופים של ילדים לגיל 3.B מאותו הרגע הרומן הפך לממשי ומערכת התופים החדשה השתלבה לה למופת בין סירי המטבח והמחבתות.


ילדה קטנה, במקום לשחק בבובות עם חברות, נסגרה לה בחדרה שעות ארוכות ועשתה לכולם חור בראש. חיפשה צלילים, חיפשה דברים לא מוכרים, הקשיבה לשירים וניסתה לעשות קצת מקצבים והכל בגיל כל-כך צעיר. אבל כמה אפשר לנסות לבד? עוד חודש? עוד חודשיים? עוד שנה? ...

ועברו להן עוד 4 שנים בהן הילדה עדיין מתמודדת לבדה עם המערכת והסירים ואז הגיעה הבקשה החדשה : "אני רוצה ללמוד תופים, אבל רק אצל אותו המתופף שראיתי כשהייתי קטנה..." .

הוריי נדהמו למשמע הבקשה וניסו לשכנע בלימוד פסנתר במשך שנה : "חשובה התאוריה, מלודיה והרמוניה, את זה אין בתופים ולעומת זאת יש בקלידים..." . הילדה הקטנה ראתה שכבר אין ברירה ועשתה הסכם עם הוריה על לימודים של שנה.

השנה התמימה הפכה לשנתיים בהן מצאתי את עצמי עם פסנתר בין הידיים. אלה היו שנים של לצאת לידי חובה, כי ידעתי שלאחריהן אחזור על הבקשה.
בשנתיים של הפסנתר המשכתי עם התופים וכל הזמן אספתי עוד מקצבים ושכלולים. אני זוכרת את עצמי מתאמנת בפסנתר ולאחר כעשר דקות מזיזה את מחוגי השעון שעה אחת קדימה ואז באה להוריי ואומרת שסיימתי את האימונים בפסנתר והגיע הזמן לחזור לתופים. נראה היה, שהוריי כבר אז הבינו שהילדה שלהם יודעת בדיוק מה היא רוצה והיא לא תוותר עד שהיא תקבל את מה שהיא חפצה.

אחרי שנתיים של פסנתר בהן קיימתי את הצד שלי בהסכם, חזרתי לאבי בבקשה : "אבא, קח אותי לבחינה אצל ארהלה קמינסקי והוא יחווה את דעתו...". מאחר ואבי הרגיש צורך אף הוא לקיים את הצד בהסכם, קבע עם ארהלה פגישת היכרות בסטודיו שלו לתופים ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. אני לא אשכח את אותו יום שלישי שחיכיתי לו כל-כך, יום שלישי ב 16:00 , היום שהיה אז בשבילי הכי מרגש בחיי. הלב דפק בחוזקה, הידיים והרגליים רעדו, אך למרות הכל ארהלה ראה שיש פוטנציאל ואמר לאבא שצריך להשקיע כי אחרת חבל.

חיכיתי כמה חודשים כדי שתפתח כיתה לקטנים, קבוצה של חמישה תלמידים, כולם בערך בני אותו הגיל (9) . פעם בשבוע ביום חמישי אימא היתה לוקחת אותי לשיעור בתל-אביב. כל-כך חיכיתי לשיעורים , שאם פספסתי, כנראה שהיתה לכך סיבה מוצדקת.
בתחילה, קנו לי מערכת תופים סטנדרטית, חמישה חלקים של חברת Remo , מערכת לבנה. זאת היתה המערכת שארהלה המליץ לתלמידיו המתחילים.
לאחר כשבעה חודשים, כשהורי ראו שהעניינים מתחממים, אבי קבע עם המתופף מאיר ישראל שהכיר ויחד הם עשו לי הפתעה ובחרו לי סט תופים במתנה YAMAHA 9000, צבע עץ עם מצילות Paiste 2002, סט מקצועי למדיי. בהתחלה הסט היה סטנדרט חמישה חלקים, אך לא עברו חודשיים וכבר עשינו הזמנה לעוד שלושה חלקים. וכשהמשלוח הגיע לארץ הוא הורכב באהבה רבה לשאר החבורה.
כמובן שעם השנים אספתי מצילות, הרבה אביזרים, כלי הקשה, פעמונים ועוד הרבה סאונדים חדשים. חשוב לציין שמצילת ה Ride שאני משתמשת בה היום בהקלטות ובהופעות, זו אותה מצילה מגיל 9 שמלווה אותי כל-כך הרבה שנים, וסוחבת איתה המון זיכרונות.


בהתחלה המערכת היתה בחדר על הגג שנבנה במיוחד למשימה. אבל עם הזמן, כשהתחלתי לנגן ולא רק לבד וכבר היתה לי את להקת הרוק הראשונה שלי "פיצוץ", הוריי השקיעו עוד מאמץ ואטמו את החדר שיהיה כמו אולפן. בנוסף לשעות שהשקעתי עם עצמי, התווספו חזרות עם הלהקה וכך ביליתי את רב שעות ילדותי בחדר על הגג שזו היתה בשבילי הממלכה שלי ורק שלי.

בחדר הזה כתבתי, ניגנתי, התאמנתי, מצאתי סאונדים חדשים, חקרתי קצבים ומקצבים ואף נהנתי להוציא את התפקידים של התופים מכל מיני קטעים שאהבתי לשמוע. אני לא אשכח את הקטע הראשון שישבתי עליו המון שעות כדי להוציאו ולכתוב אותו. היה זה קטע תופים של בילי קובהם ( המתופף האגדי שלי) מהתקליט "ספקטרום" אותו קיבלתי במתנה לבת-מצווה שלי ובשביל ילדה בת 12, קטע כמו זה, זה בהחלט אתגר להוציא.
אך גם כאן העקשנות ניצחה ולבסוף הוצאתי את הקטע בשלמותו ונהנתי מכל דקה.
 
articleBottom
מורה לתופים, ללמוד תופים, לימוד תופים, שיעור תופים, מורה לתיפוף, שיעורי תופים, שיעורי תיפוף, יעל כהן, המכשפות, ליידי D, שיעורי נגינה, קריאת תווים, פוליריתמיקה, אילתור וטכניקות תופים, מתופף, תגיות: 
 
 
left right